החלטה בתיק עת"א 45442-01-13

1.      העותר, אסיר אזרחי, נדון למאסר על-ידי בית הדין הרבני, וזאת לפי חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995 (להלן - " החוק"), בגין כפיית מתן גט.

2.      העותר נקלט ביום 20.9.2012  בכלא מעשיהו, וביום 20.10.2012 הועבר לכלא הדרים.

העותר, פנה בבקשה להחזירו לכלא מעשיהו ולשבצו באגף לשומרי מסורת, ובקשתו נדחתה.

מכאן העתירה שבפני.

3.      העותר סומך עתירתו על פקנ"צ 04.28.00 שכותרתו "קליטת אסירים ועצורים בבתי הסוהר". הוא מפנה לסעיף ה' לפקודה הנ"ל הקובע: " אסירים אזרחיים נקיים מסמים ייקלטו בב/ס מעשיהו...אסירים אזרחיים שומרי מצוות המתאימים ייקלטו באגפי לש"מ (=לשומרי מסורת)". העותר טוען כי בהיותו שומר מסורת, העברתו מכלא מעשיהו וההחלטה שלא לשבצו באגף לשומרי מסורת נעשתה בניגוד להוראות הפקנ"צ ובלא סמכות.

עוד נטען כי העברתו של העותר נעשתה בהתערבות בית הדין הרבני שביקש להכביד על העותר, לאחר שהתמיד בסירובו ליתן את הגט ,במטרה להרע את תנאי כליאתו וזאת כדי לגרום לכך שיתן את הגט. ב"כ העותר הפנה למסמך של רמ"ח האסיר המציינת כי בית הדין הרבני ביקש להעביר את העותר לבית מעצר ת"א, ובסמוך לפנייה זו הועבר העותר לכלא רימונים.

4.      המשיב מתנגד לקבלת העתירה וסומך התנגדותו על  פקנ"צ 04.22.00 שכותרתה "אסירים אזרחיים". סעיף 6ה לפקנ"צ הנ"ל קובע: " ככלל יוחזקו אסירים אזרחיים במידת האפשר באגף נפרד, המיועד לכך".

המשיב מציין כי האסיר נקלט בבית סוהר מעשיהו (על פי הוראות פקנ"צ 04.28.00), ומוחזק כיום יחד עם אסיר אזרחי נוסף בתא ייעודי לאסירים אזרחיים, ובכך הוא מופרד מאסירים פליליים.

המשיב מציין כי העותר זוכה לתנאים הנדרשים בחוק לאסירים אזרחיים, וכי ההחלטה להעבירו לכלא הדרים, נעשתה בתיאום עם בית הדין הרבני, ועל פי שיקולי המערכת.

בדיון בפני חזר ב"כ המשיב על טיעוניו וציין כי פקנ"צ 04.28.00 דן בקליטת אסירים אזרחיים, אולם, לאחר שלב הקליטה, ועל פי שיקולי המערכת, מוסמך המשיב להעביר אסיר אזרחי לאגף אחר (לפי סעיף 6ה לפקנ"צ 04.22.00), וכך נהג המשיב בעניינו של העותר, מבלי שתנאי החזקתו הורעו.

ב"כ המשיב הוסיף וציין כי ההחלטה להעבירו לכלא הדרים נתקבלה על-פי שיקולים מערכתיים, ולא בעקבות פניית בית הדין הרבני. הוא ציין כי הבקשה של בית הדין הרבני הייתה להעבירו לבית מעצר ת"א, והמשיב לא נהג כך, אלא החליט, על פי שיקולים מערכתיים, ובתיאום עם בית הדין הרבני, להעבירו לכלא הדרים.

5.      לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים ונתתי דעתי להוראות הרלוונטיות בפקודת הנציבות, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות.

6.      פקנ"צ 04.28.00 דן בקליטת אסירים אזרחיים, להבדיל מהחזקתם. המשמעות של שתי המילים הנ"ל שונה, לפיכך אין בידי לקבל את הפרשנות שניתנה על-ידי ב"כ העותר. קליטת אסירים על פי פקנ"צ 04.02.00 משמעותה שקליטה (ראשונית) של אסירים אזרחיים, תעשה רק בכלא מעשיהו. וכך היה בעניינו של העותר.

באשר לטענה שהחלטת הרשות נותבה על-ידי בית הדין הרבני ולא על פי צורכי המערכת, שוכנעתי מדברי ב"כ המשיב שהשיקול שנשקל היה שיקול מערכתי ולא הוכתב על ידי בית הדין הרבני והראיה שהעותר הועבר לכלא הדרים ולא לבית המעצר בתל אביב כפי שביקש בית הדין הרבני. מאחר והעותר מוחזק על פי הוראות הפקודה, לא מצאתי כי נפל פסול בהחלטת המשיב.

ברע"ב 6851/04 כץ נ' שב"ס (ניתן ביום 10.11.2004) טען המבקש, אסיר אזרחי שנידון לחמש שנות מאסר בגין סירובו ליתן גט לאשתו, טענה דומה לטענה שבפניי ושלפיה העברתו מכלא מעשיהו לכלא איילון נעשתה שלא בסמכות. הגם שבית המשפט לא נדרש באותו מקרה, באופן מפורש לשאלת היחס בין פקודת קליטת האסירים ובין פקודת האסירים האזרחיים, ניתן להסיק כי סעיף ה' לפקודת קליטת האסירים עוסק רק במקום בו ייקלטו אסירים אזרחיים הנקיים מסמים, ואינו מחייב כי אסירים אלה ירצו את המשך תקופת המאסר בכלא מעשיהו.

"ככלל, בהתאם להוראות סעיף 10(ב) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 משוכנים אסירים אזרחיים, אשר רובם הם חייבי הוצאה לפועל, המרצים תקופות מאסר לא ארוכות, באגף מיוחד בכלא מעשיהו בנפרד מאסירים פליליים. יחד עם זאת, וכפי שטוען בא-כוח המשיב, בהתאם לנוהלי שירות בתי הסוהר, אין מחזיקים אסירים אזרחיים אשר יתרת מאסר גדולה משנתיים ואין הם זכאים לחופשות בכלא מעשיהו, מכיוון שאינו כלא מאובטח ברמה גבוהה. לפיכך, המבקש - אשר מרצה עונש מאסר בן חמש שנים ויתרת מאסרו גדולה משנתיים - הוצב בכלא רימונים (יחד עם אסיר סרבן נוסף)".

סיכומו של דבר, העתירה נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ב אייר תשע"ג, 22 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: